<h1>ראב"ן — מו"ק</h1>
<h2>דף יב:</h2>
ואע"פ שאין אבילות נוהג בשבת וימים טובים, הני מילי דברים של פרהסיא כגון כפיית המיטה ועטיפת הראש וכיוצא בהן, אבל דברים של צינעה [כגון תשמיש המיטה] וכיוצא בהן וסיכה נוהג. ולפי שישיבת האבל בימי החול הוי כעין כפיית המיטה ומנחמים באין אצלו להתפלל הוי פרהסיא, היניהגו שהולך לבית הכנסת בשבת, ואע"פ שמלוין אותו הקהל לביתו, מיהו כיון דלא הוי כי נחמה דחול, ל"ה פרהסיא. ועוד שאמרו בקושי היתירו לנחם אבילים בשבת, לפי שהוא כעין פרהסיא, דכיון שאין יושב, אין נראה ביאתם שם כנחמה.
<h2>דף קנב.</h2>
ואמר רב יהודה מת שאין לו מנחמין, באין עשרה ויושבין במקומו, כלומר מתפללין שם כל הז' ימים אע"פ שאין שם אבל.
